<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גרסינן במסכת נזיר ריש פרק קמא גבי לאסור יין מצוה כיין הרשות מדכתיב יין ושכר יזיר, אלמא דאפילו יין מצוה אסור, ואמרינן עלה התם מאי היא אי לימא קדוש והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא ופירשו המפרשים ז"ל התם דאיירי בתמיהא, כלומר וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא לקדש על היין או להבדיל, א"כ אמאי קאמרי' לאסור יין מצוה כיין הרשות, פשיטא דנזירות דאורייתא וקדוש והבדלה דרבנן, וכתבתי פי' גרסא זו בכאן לפי שראיתי כמה בני אדם שאין מפרשין אותה כדין, דמפרשים אותה בניחותא, כלומר אמאי אמרינן במתני' דאסור ביין מצוה כיין הרשות והלא קדוש והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא, וא"כ אמאי, לידחיה נזירות דאורייתא הם, וזה אינו נכון, וכן ראיתי שפי' השר של קוצי ז"ל וכן פי' רת"ם ז"ל וכן עיקר. מכל מקום למדנו מכאן שעניין קדוש והבדלה סמכינן אדאורייתא.
